<h1>נמוקי יוסף — מגילה</h1>
<h2>דף ו:</h2>
שתים כותבין וכו'. [גיטין ו' ע"ב] פירש רש"י ז"ל שלש תבות של תורה או נביאים וכתובים. ולא קשיא מתפלין שיש בהן כמה תיבות ואין צריכין שרטוט, דהא אמרינן [מגילה י"ט ע"א] דהיינו בין כל שיטה ושיטה, אבל למעלה ולצדדין בעינן. אי נמי שלש או ארבע דאין כותבין הוא בעשויין להתלמד, וצריך נוי. אבל בתפלין שתופרין בתוך עור ליכא להאי טעמא.
<h2>דף ז.</h2>
בני אדם העומדים עלי. [גיטין ז' ע"א] פירש ה"ר דוד ז"ל בשם רבו ז"ל דהאי עומדים עלי לאו למימרא שהלשינו לו להפסידו גוף או ממון, דאי הכי שרי למקטליה, והקודם להרגו זכה. ואם אמרו לו אל תמסור ממון חברך, והוא אומר מסרנא, הורגין אותו קודם שימסור. ואפילו אחר שמסר, אם הוחזק תלתא זימני, כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פרק בתרא דהלכות חובל ומזיק [פ"ח הי"א]. והאי דקאמר בני אדם, משום גניבא הוא דקאמר, שהיה תלמיד חכם, שהיה חולק עליו על דברי תורה ולא היה רוצה להודות על האמת. ומצינא דגניבא פלגאה הוא, כדאמרינן בסוף פרק הניזקין [גיטין ס"ב ע"א] דרב חסדא ורב הונא הוו יתבי, חליף ואתי גניבא, אמר חד לחבריה ניקום מקמיה דבר אוריין הוא, א"ל אידך מקמי פלגאה ניקום. אלמא דתלמיד חכם הוא, אלא שהיה פלג, והיה מצער למר עוקבא על דבר זה ולפיכך היה צריך לשאול אם היה מותר למנוע ממנו על ידי מלכות שלא יחלוק עמו ולא יצערנו שלא כדין. וכך פירש רש"י ז"ל שם [גיטין ז' ע"א] שהיה חולק עמו ומגדפו ומחרפו. ולפיכך לא התיר לו ר' אלעזר למסרו למלכות, דשמא יגיע לו היזק אחר מלבד המניעה. וכן כתב הרמב"ם ז"ל באותו פרק [הלכ' חובל ומזיק פ"ח ה"ט] דבשביל צער יחיד אסור למסור אותו למלכות ואפילו היה רשע ובעל עבירות, ואפילו מיצר בדברים לתלמיד חכם, אם אינו גורם לאבדו ממון אסור למוסרו ביד גוי בין בגופו בין בממונו. והמוסרו אין לו חלק לעולם הבא. אבל כל המיצר לצבור, אע"פ שאינו מאבד להם כלום, כתב שמוסרין אותו ביד אנסין להרגו או לצערו. וכתב ומעשים בכל זמן בערי המערב להרגו. וכתב הראב"ד ז"ל [שם פ"ח הי"א] דכי אמרינן דמוסר ממון חברו מותר להרגו, הני מילי בשאותו ממון שהוא גורם לאבד אינו נאבד עם ממונו של מוסר זה, אלא שגרם לאבדו ברשעו או להציל ממון שלו. אבל אם היה בידו שום ממון ומסרו עם ממונו, ודאי אסור להרגו. אלא שחייב לשלם, אפילו עשה להציל גופו. לפי שאסור להציל עצמו בממון חברו שלא מדעתו, אלא אם כן משלם לו, [אלא] אם הוא יודע בודאי דבשביל אותו ממון שהוא מופקד בידו בא עליו האנס, אבל בענין אחר חייב לשלם. וכתב עוד דמי שראה חבירו בסכנת גופו, ועמד ונתן ממון לפדותו מאותה סכנה, אפילו לא עשה מדעת הניצול חייב הניצול לשלם לו.
